אין נכון או לא נכון, אין החלטה צודקת או צודקת יותר, הכל עניין של פרשנות אבל בסופו של יום מדובר בדיני נפשות ואי אפשר שלא להתחבר מצד אחד להורים שילדו את התינוקת ומצד שני להורים הביולוגיים שנעשה להם עוול ומחדל שלא יישכח. הסקירה הנ"ל הנה מנקודת מבט שלי כעו"ד בתחום דיני המשפחה.
לפני מספר ימים בית משפט השלום בראשון לציון נתן פסק דין חסר תקדים וחריג ביותר, אשר השלכותיו יהדהדו לדורי דורות במשפט הישראלי.
השופט אליאס קבע כך: "בהינתן נקודת המוצא היא שהורים גנטיים הם ההורים הטבעיים וכי מוטב לכל ילד לגדול אצלם (אלא במקרים שאין מסוגלות הורית), ובהינתן הנסיבות כי מדובר בטעות קשה בהחדרת העוברים וכי בשיתוף פעולה ובדרך מושכלת, מבוקרת ומפוקחת ניתן יהיה לתקן תוך הפחתת הנזק ככל הניתן, אין בידי לקבל את הגישה הקובעת כי את הנעשה אין להשיב".
המקרה של הילדה המתוקה סופיה, מעלה סוגיות מורכבות ומאתגרות במשפט, באתיקה ובחברה הישראלית בכלל. במקרה זה, בית המשפט לבסוף קבע על סמך עיקרון עיקרי ועליון שהוא טובת הילדה.
היו אינסוף חוות דעת של רופאים, פסיכולוגים ועו"ס וכולם הגיעו למסקנה המתבקשת כי מקומה של הילדה עם הוריה הביולוגיים מבחינה רגשית, פיזית ובעיקר מבחינה בריאותית על כל ההשלכות שבכך ואין להתנער מזה בשום שלב.
מניסיון רק הזמן יעשה את שלו, התועלת מכך תהיה יותר גדולה והנזק יפחת עם הזמן-ההחלטה לא קלה בלשון המעטה ומעלה שאלות רבות בנוגע לעיקרון טובת הילד, זכויות ההורים ומהי משמעות המשפחה.
לדעתי פסק הדין ניתן מאוחר מדי, בגלל אופי המקרה הנדיר, הילדה סופיה הייתה אמורה לעבור אל המשפחה הביולוגית שלה עם היוודע המחדל (כמובן בזירוז הליך המשפטי). מאחר והילדה כיום בת שנתיים, עדיין לא מאוחר מדי לתקן את המחדל, ייקח זמן כמה שייקח אבל מקומה עם הוריה הביולוגיים שכל רצונם זה לקבל את הילדה שלהם בחזרה ולהתחיל להתרגל לחיות חיים עד כמה שניתן רגילים ושלווים.
במקרה זה הרי אין טענה שההורים לא מסוגלים לגדל את הילדה או לא כשירים מסיבה כזו או אחרת, או וויתרו על גידול הילדה אלא נעשה כאן מחדל שאף צד לא דמיין ולא ציפה שייעשה ולכן המשמעות להחלטה תהיה שונה.
מההיבט החוקתי בישראל, ההכרעה במקרים כאלה מתבצעת בהתאם לחוק והפסיקה הרלוונטית ועדיין כל מקרה נבחן לגופו כי יש נסיבות אישיות אשר מצריכות שינוי ראיה, שינוי פרספקטיבה ושינוי החלטה.
החוק נועד להגן על טובת הילד, הנחשבת לעקרון עליון בכל הליך משפטי הקשור לילדים, זה תמיד היה ויהיה בכל פסיקה. פסיקות קודמות מדגישות את החשיבות של יציבות רגשית ופיזית עבור הילד, במיוחד בגיל כה צעיר.
במקרה של הילדה סופיה, בית המשפט קבע שההורים הביולוגיים שלה, שנעשה להם מחדל שאף אחד לא דמיין , הנם בעלי הזכות הטבעית, החוקית והרגשית לגדלה.
מההיבט ההגיוני והשכל הישר מצד אחד, יש לבחון את השפעות ההחלטה על הילדה סופיה. בגיל שנתיים, הילד נמצא בשלב קריטי של התפתחות רגשית וחברתית. המעבר מההורים המאמצים להורים הביולוגיים עלול להיות טראומטי עבור הילדה, שעלולה לחוות בלבול ואובדן.
מצד שני, ההיגיון הבריא מצביע על כך שההורים הביולוגיים הם אלו שנושאים באחריות ההורית החוקית והרגשית. במקרים רבים, הורים ביולוגיים עשויים להציע לילד קשרים משפחתיים רחבים יותר, תרבותיים וחברתיים, דבר החשוב להתפתחות הילד.
עוד נקודה שתפסה לי את העין בפסק הדין: " ד"ר גוטליב תיאר כי ההורים הגנטיים יוכלו להעביר לילדה את הנרטיב של סיפור חייה טוב יותר בעשרות מונים מההורים המגדלים, ובין היתר משום יכולות גבוהות יותר שלהם, הבנה ותובנה למצב, והעובדה כי הם בעלי בחינה בוגרת ועצמאית יותר של ניתוח המצב המורכב והם מצליחים לתכלל את הצרכים והמועקות של הילדה בתוך מערכת השיקולים שלהם, בעוד שההורים המגדלים תוארו כמכחישים את המציאות הגנטית של הילדה."
לסיכום, מדובר בהחלטה קשה ומורכבת שהשפעתה על הילדה סופיה ועל משפחתה עשויה להיות עמוקה. חשוב שהמערכת המשפטית תמשיך לבחון את המקרים הללו בקפידה, תוך שימת דגש על טובת הילד והשלכותיה הרגשיות לטווח הארוך.
***הסקירה מנקודת מבט שלי בלבד כעו"ד בתחום דיני המשפחה.
留言